המרתון שלי-חלק שלישי: תובנות 

המרתון שלי-חלק שלישי:  תובנות

המרתון הסתיים.  הגשמתי את היעד, את החלום.  הגוף כאב אבל הנשמה פרחה.  מרוב אדרנלין והתרגשות לא הרגשתי את העייפות.  חזרנו במטרו לדירה בפריז.  בערב כשיצאנו לסעוד את נפשנו פגשנו אנשים רבים מהלכים ברחובות פריז עם החולצה האדומה של המרתון וחלקם אף ענדו את המדליות.  חשבתי לעצמי כמה כייף שאנשים מפגינים את הגאווה שלהם בצורה כל כך ישירה. (בארץ זה לא היה מתקבל ככה...)

עוד יום בפריז וחזרתי לארץ.  פגישה מרגשת עם הילדים.  הרבה טלפונים של חברים שמתקשרים להתעניין בשלומי ולברך.  אני מרגישה שאני עוד צריכה לעכל את החוויה בכללותה.  החוויה היא בו-זמנית פיזית ומנטלית.  יש התמודדות של הראש-עם הקושי והכאב, יש התמודדות של הגוף עם המאמץ והכאב.  אני מרגישה שרכשתי תובנות לגבי החיים מה הם?

תובנה מספר 1:            גם מה שניראה לא אפשרי הוא אפשרי.  למעשה מה שניראה לא אפשרי הוא פשוט משהו שעוד לא עשינו.  אני זוכרת איך הייתי מסתכלת על אנשים שעשו מרתון.  זה ניראה לי בלתי אפשרי.  מאמץ שהגוף שלי לא בנוי אליו.  היום אני יודעת שזה אפשרי.  את התובנה הזאת אני לוקחת איתי ליתר תחומי חיי. 

תובנה מספר 2:            לא מספיק להחליט (אני אעשה מרתון) חשוב גם לעשות צעד של מחויבות (להירשם למרתון).  בהמשך יהיה מספיק זמן לשבור את הראש על איך להתאמן וכדומה.  אם באים בגישה האומרת,  אני רוצה לראות אם אני מסוגל ורק אח"כ אחליט האם להירשם, נשארים במצב של אי לקיחת אחריות מתמדת ולא מתחייבים.  למדתי שקודם כל צריך להתחייב, ברגע שאתה מחויב, אתה עובר למצב של עשייה ממצב של בדיקה.  זו הדרך שמובילה להגשמת המטרה. 

תובנה מספר 3:            הקושי והכאב הם חלק מהתהליך צריך לקבל אותם באהבה ולא להילחם בהם.  צריך להתיידד עם הכאב, לא לראות בו אויב אלא מורה דרך שמסמן לנו  ומאותת לנו.  כך גם  בחיים כשקשה לנו אין זה אומר שמשהו לא בסדר.  הקושי הוא לא משהו שצריך להימנע ממנו.  משמעותו שיצאנו מאזור הנוחות שלנו ואנחנו על דרך חדשה עכשיו.  ככל שנתמיד בדרך החדשה היא תהפוך למוכרת ואז גם הכאב יחלוף.

תובנה מספר 4:           לדיבור הפנימי שלנו יש לו כוח רב.  אנחנו יכולים להגיד לעצמנו כואב לי וקשה לי אולי אפסיק ואנחנו יכולים להגיד לעצמנו, זה יעבור ולהמשיך. סוג השיח שלנו עם עצמנו קובע את דרך ההתמודדות שלנו עם הקושי במרתון ובחיים בכלל.

תובנה מספר 5:           הגוף לא בוגד בנו, כמו שנהוג לומר, אנחנו בוגדים בו. גוף ונפש אחד הם. מי יוכל להגיד איפה שוכנת הנפש באופן אמפירי?  כשאנחנו לא מקשיבים למערכת גוף-נפש  ולא משלימים עם תהליכים הטבעיים שלנו (כגון התבגרות, עייפות וכו") אנחנו בעצם מפנים לעצמנו עורף ואח"כ מתלוננים על התוצאות.

תובנה מספר 6:            אנחנו יכולים להמשיך הרבה מעבר למה שנדמה לנו-במרתון ובחיים בכלל.  חשוב לזכור זאת כשאנחנו מסמנים לעצמנו נקודות שבירה, כי סביר להניח שלמעשה אנחנו מסוגלים להמשיך הרבה מעבר לזה...

ולסיכום, למה כדאי לעשות מרתון?

• כי זה אתגר ומוסיף עניין ואדרנלין לחיים. 
• כי זה מחזק לא רק מבחינה פיזית כי אם גם מבחינה מנטלית. 
• כי ההתמודדות עם הקושי והכאב, והנגיעה בקצוות של עצמך מעניקה הרבה כוחות ופרספקטיבה לחיים. 

אני מאחלת לעצמי ולכם, שהקשיים שנתמודד איתם יהיו קשיי מרתון ולא אחרים, אבל אם נאלץ לפגוש גם קשיים אחרים שהתובנות הנ"ל יאירו את דרכנו ויתנו כוחות עכשיו ובימים קשים.

שלכם

איריס עצמון